תערוכת העיצוב החדשנות והעתידנות 2020-22
מחברים מוחות, יוצרים את העתיד.
הייתי שם.
כבר שנה שכולם מסביבי טסים לדובאי, ומשום שאוירה ונוף אורבני לא מרגשים אותי הסתפקתי בתמונות, והבנתי שאם אני מקדישה זמן לניקוי ראש, עדיף טבע וכמה שיותר טבעי.
אבל האקספו – EXPO 2020 שאוטוטו נסגר, הטיס אותי לשם שבוע לפני הסגירה.
אני לא מפספסת, ביקרתי ב-2015 במילאנו וב-2010 בשנגחאי בסין (ביניהם היה את קוריאה הדרומית וקזחסטן – אבל לא ראיתי את עצמי בטוחה שם)
זה מחכים, מרחיב, מרגש, משאיר אותי מעודכנת עם רזרבות קדימה.
זה נכון שזו חגיגה אדריכלית בולטת לעין והמיוחד שהיא משלבת המון יצירתיות, רעיונות, חדשנות, הבעה חזותית של אבסטרקט ופרספקטיבה רחבה של הויזואליות הבינלאומית.
אז טסתי לשלושה ימים (זו החופשה שיכולתי לקחת לי בערב פורים)
יומיים הקדשתי לאקספו המפואר שבו הציגו 192 מדינות לא הצלחתי וגם לא התימרתי לבקר בכולם.
ביום האחד שנותר – ביום השלישי לחופשה ניסיתי לראות את מה שחובה לראות בדובאי והאמת, היה מעניין, מסקרן, הרגשתי בעיר עשויה 3DMAX שיורדת מהמחשב לארץ
אבל בכל זאת בלילה, בחרתי לישון על קו החוף קרוב לטבע גם אם הוא היה קצת אלגנטי.
האקספו של דובאי נקרא אקספו 2020 כי זה היה התאריך האמיתי שלו.
הוא עמד על עומדו מוחצן, מפואר ומצוחצח וחיכה שנה תמימה להפתח בסיום התקופה הבוערת של הקורונה.
מה שאפשר גם לישראל להספיק להקים פביליון ולהשתלב במופע השיא של הקידמה והבינלאומיות. בתערוכת החדשנות הגדולה בעולם. והנוצצת ביותר במזרח התיכון.
כל מדינה בתערוכה מציגה פביליון הבנוי כבניין לכל דבר
(הפירוק שלו בסיום התערוכה אכן נראה כמו להרוס בניין קיים) ומציג מרכיבים משמעותיים בתרבות ההיסטורית והמודרנית תוך דגש על החזון לעתיד ועל מוטיבים של סביבה, שיתוף פעולה וניידות.
הביתן אותו עיצבה והקימה חברת AVS, הושק תחת הנושא "מחברים מחשבות – יוצרים את העתיד” והכותרת "אל המחר" – نحو الغد. עיצוב הביתן היה בהשראת הדיונות המדבריות המשותפות לישראל ולמדינות המפרץ.
הביתן פתוח ללא קירות ומחסומים והוא משדר פתיחות והזמנת אורחים ומאפשר חשיפה לתכנים הישראלים גם לאלה אשר רק שוהים בסביבתו.
האקספו הוקם בפאתי דובאי בשטח מדברי שהפך להיות עיר ענקית מודרנית בהשקעה של 20 מילארד.
ביום הראשון מימי הסיור שלי מצאתי את עצמי יוצאת משער אחר מזה שנכנסתי באותו בוקר, חשבתי בפשטות שאחד השטאלים יוביל אותי, ואז התברר לי הגודל האמיתי של אקספו דובאי, הסדרנים המליצו לי לקחת מונית שנסעה 40 דקות לשאטל של החניון הכחול ומשם נסעתי כ-20 דקות נוספות אל החניה.
בכניסה ציידו אותי במכשיר ניווט דיגיטלי כדי לקבל הוראות התמצאות ולצעוד בעקבות העתיד.
המפגש הראשון שלי עם האקספו היה דרך המיתוג הטוטאלי שלו.
כאשר הוכרז שהאקספו 2020 יופיע בדובאי הם קיבלו במשך 4 שבועות 90,000 הצעות ללוגואים
העיצוב המנצח מבוסס על עיטורי הזהב העתיקים של המפעל שהתגלו בשנת 2002 בסרוק אל חדיד.
תערוכת האקספו הבאה תתקיים ב2025 וכבר נבחר הלוגו הסופי מתוך החמישה שעלו לגמר
המיתוג הוא חלק אינטגרלי מהתערוכה ומופיע בכל מקום.
בפחים, בעמודי התאורה, בשאטלים, ובתחנות
והבולט מכולם הפביליון המרכזי בתוכו מתנהלים כל אירועי האקספו כולל אירוע הפתיחה והסיום המרשימים.
הביתן של הנבחרת הביתית מושך את העין בעיצוב מדהים הכולל 28 "כנפיים" המייצגות כנפי בז, אחד מסמלי המדינה.
אלו משטחי כוח סולאריים בנויים לתוך הכנפיים, שיכולות להימתח או להתכנס ולהתקפל כדי להגן על הפאנלים הסולאריים בשעות החשיכה או בעת סופת אבק.
הפביליון שריתק אותי במיוחד הוא הצגת השינוי שקוריאה הביאה לעולם ע"י העולם הדיגיטלי.
הבניין בנוי מקוביות מסתובבות ומתחלפות מצבעוניות אנמית לצבעי דיגיטל.
חזית הביתן של בריטניה עשויה ממילים שתורמים אורחי המבנה כדי להציג שירים הנכתבים על ידי אלגוריתם בינה מלאכותית.
מחוץ לביתנים, אחת מהאטרקציות הפופולריות היא "מזרקה הפוכה" שמכונה ה-Surreal.
מדובר במפל מים מלאכותי בגובה 4 קומות המקיף מבקרים ב-360 מעלות, ומזרים מים לחלקיו השונים בדפוסים קצביים, תוך לווי מוזיקלי ובערב – מופע אור ואש.
הפביליון של שבדיה מציג בניין הנראה כיער סקנדינבי עם מסר חד לקיימות ושימוש בטבע.
ואיך אפשר בלי להתייחס לפביליון האלגנטי של אזרבזאן – אחת הערים החדשניות בעולם
הפביליון הרוסי – מוקם ברובע הניידות, ותוכנן ע'י סטודיו האדריכלים SPEECH.
המבנה בנוי מ-2 כיפות אחת בתוך השניה כהומאז' למטריושקה הרוסית.
והוא כולו מחופה צינורות אלומניום צבעוניים שמדמים תנועה מתמדת ומהירה – הצינורות יוצרות את הדינמיקה והמהירות בדהירה אל העתיד.
מבנה נוסף שאי אפשר היה לא לראות, הוא היער הסולארי שנבנה ברובע הקיימות ע"י משרד האדריכלות הבריטי הוותיק GRIMSHAW
המבנה מכונה TERRA והוא חופה ענקית של 6,000 מ"ר של תאים פוטו וולטאים, מוטמנים בתוך לוחות זכוכית, כשהשילוב ביניהם מאפשר הפקת אנרגיה והצללה ע"י הזרמה של אויר נקי ופליטה החוצה של האויר החם.
לא רק זה, אלא שהשהות המענגת ביער המאוורר נותנת לשוהים גם אלפי נקודות אור המופקים מ-18 עצי הענק הסולאריים.
לאחר פירוק התערוכה המבנה הזה מיועד להפוך למוזאון מדע.
אקספו זו תערוכה ציבורית גדולה ובינלאומית.
תערוכות האקספו החלו במחצית המאה ה-19 התערוכה העולמית הראשונה התקיימה בהייד פארק שבלונדון בשנת 1851 והציגה הישגים בתעשיה ביחסים הבינלאומיים ובתיירות,
התערוכה מתבססת על פביליון אותו מקימה כל מדינה משתתפת.
התערוכה בדרך כלל ניצבת בין 3 ל-6 חודשים ומיד בסיומה הביתנים המושקעים מתפרקים, חלקם נשארים ויש כמה מיוחדים כאלו.
עלות של ביתן כזה יכולה להגיע לעלות של עשרות מיליונים.
למה להשקיע? מה יוצא מזה למדינות המשתתפות?
הכרה בינלאומית ועוצמה שבאה לידי ביטוי בפיתוח הסחר הבינלאומי והתיירות. זו השקעה שממצבת את המדינה בקהילה הבינלאומית.
לדוגמא בתערוכת האקספו בשנת 2000 נעשה מחקר על הביתן הבינלאומי של הולנד
מחקר זה העריך כי הביתן אשר עלה לממשלת הולנד כ-70 מיליון דולר, הביא להכנסות פוטנציאליות של כ-700 מיליון דולר לכלכלה ההולנדית.
וחשוב לדעת שאחרי שהוא ננטש לכמה שנים הוא קם לתחיה והפך לחלל עבודה.
מאז שהחלו להתקיים התערוכות, בשנת 1851, התפתח והשתנה אופיין של התערוכות העולמיות.
בהתפתחות זו ניתן להבחין באופן גס ב-3 תקופות שונות:
1.תקופת התיעוש וההמצאות של מה שהיום נראה כבסיסי מאד בחיינו.
2.תקופת מפגש התרבויות.
3.תקופת המיתוג הלאומי.
בתקופה זו רוב התערוכות העולמיות התמקדו בסחר עולמי ובהצגת חידושים והישגים טכנולוגיים. לדוגמא בתערוכה בסאן פרנסיסקו הוצג לראשונה הטלפון.
בתערוכת האקספו של ניו יורק 1939 שם ביקרו למעלה מ-40 מיליון תושבים שבאו לראות איך העולם הולך להראות
גם התערוכה בשבדיה בשנת 1949 סמלה את השינוי שחל במוקד התערוכות העולמיות.
מאותה עת החלו התערוכות העולמיות להיות מבוססות יותר על החשיבות והייחודיות התרבותית של המדינות המשתתפות והתייחסו יותר להיבטים שונים של התרבות האנושית.
התערוכות הפכו עתידניות יותר באופיין ומנסות לייצר אופק וחיזוי תהליכים עתידיים.
זה המיקוד במאה הנוכחית
החל מאקספו 92 בספרד, המדינות המשתתפות בתערוכה החלו להשתמש בביתניהן כבמה לשיפור התדמית העולמית. 73% מן המדינות שהשתתפו בתערוכה שיפרו את תדמיתן.
בעולם שבו תדמית לאומית טובה היא נכס לאומי, ביתני התערוכה הפכו לכלי במסע פרסום והאקספו הפך לכלי מיתוג לאומי.
בנפרד מן הסיבות התרבותיות והסמליות, המדינות המארחות עושות שימוש בתערוכה העולמית כדי למתג את עצמם.
כך למשל, ספרד עשתה שימוש בתערוכה העולמית בשנת 1992, כדי להדגיש את מעמדה החדש כמדינה מודרנית, דמוקרטית וחברה בולטת באיחוד האירופי ובקהילה העולמית.
כיום ברור שהמדינה המארחת קוטפת את הנתח הנכבד במיתוג ובמיצוב היא גם מוציאה בהתאם בול מטבע.
רוב המבנים הנבנים במיוחד לתערוכת האקספו מתפרקים בסיום התערוכה ביניהם כמה כאלו שנשארו מלווים אותנו כסמלים עולמיים ואנחנו בטוח לא מדמיינים את כדור הארץ בלעדיהם.
המפורסם שבהם הוא האייפל שנבנה ע"י גוסטב אייפל במרכז פריז בצרפת.
רובוטים קטנים, מעוצבים מתוקים, ליוו אותי ואת כל המשתתפים אבל בשלב מסוים גם חפרו למשל אם הם זיהו ותפסו אותי על חם בלי מסכה הציעו אחת כזו;)
הם גם דאגו לקטלוגים אינפוגרפיים ללוח זמנים ומופעים
בקיצור, הנציג התורן יותר חמוד אבל לא פחות נודניק… מה שבטוח, הוא ממש פוטוגני.
האינפוגרפיקה היתה בקטלוגים שחולקו ע"י הרובוטים, באפליקציה, תלויה בשלטי ענק בגובה העיניים, ובכל חומר הסברה ושילוט.
בקיצור, אם בסוף אני חזרה כאן בישראל – זה בזכות האינפוגרפיקה – הסמלים והאייקונים.
ביום רביעי 16.3 (ביום השני של הביקור שלי)
האקספו היה שטוף בשיירות של תלמידי בית ספר בכל הגילאים; עם תלבושת, הרבה משמעת, מורה בראש, ומדריך הם באו ללמוד כבר מגיל 0 על חדשנות ובינלאומיות
בפביליון המרכזי נתנו במה של כבוד לפרחי האקדמיה החדשים העתיד בסוף נמצא במח האנושי, "אתה חונן לאדם דעת"
בתפילה וחלום שתחזית אחרית הימים הזו תתקיים במהרה… אני מאמין.
מבנה זמני המוקם בתערוכה, בפסטיבל או בארוע גדול אחר, פביליון מחליף את הביתן המוכר שבדרך כלל מבטא מתחם פונקציונאלי ולא מעוצב.
בהקשר ישיר של תערוכה כגון התערוכה עולמית וכדומה, הביתן הוא אזור מתוחם ומוגדר, בעל אופי עצמאי, המייצג את הגוף המציג.
בפביליון מוצגת תערוכת מוצגים ונערכות הדגמות או מגוון הרצאות.לעיתים עיצוב הביתן חופשי ועצם האריטקטורה שלו מהווה מוצג בפני עצמו.
אבל האקספו - EXPO 2020 שאוטוטו נסגר, הטיס אותי לשם שבוע לפני הסגירה. אני לא מפספסת, ביקרתי ב-2015 במילאנו וב-2010 בשנגחאי בסין (ביניהם היה את קוריאה הדרומית וקזחסטן - אבל לא ראיתי את עצמי בטוחה שם)
