הביטוי הפופולרי 'Less is more' של Mies van der Rohe נתפס בעיקר בתקופת השפל של תחילת המאה ה-20 עד ראשית שנות ה-70. החסר והצנע שאפיינו את התקופה הם בעצם אלו שיצרו את הפילוסופיה 'פחות זה יותר'. לעומת זאת, Robert Venturi יצא בטענה ההפוכה – Less is bore. זהו בעצם עימות בין המודרניזם שדגל במינימליזם – (והתגבש בעיקר בארצות הברית) לעומת הפוסט מודרניזם ששמח ואישר את המושג Less is bore.
מינימליזם הוא דרך חיים ופילוסופיה מנטלית של מיקוד במה שחשוב בחיים. זהו צמצום טוטאלי בדימוי החזותי. המינימליזם מתאפיין באלמנטים גיאומטריים, קשת צבעים מוגבלת ומונוכרומטית, מבנה פשוט, ריתמוס סטטי ובעיקר העדר קישוטיות וויתור על הבעת רגשות. זהו עיצוב תכליתי המגנה כל אלמנט קישוטי ומייתר אותו.
יסודות העיצוב המינימליסטי בולטים בתולדות העיצוב היפני, שם המינימליזם מסתפק בריבוע ומלבן ומקפיד מאוד על יחס הזהב 2:3. המינימליזם היפני התפתח בעיקר בתקופות כלכליות קשות, כאשר העיצוב המינימליסטי הפך להיות הביטוי האסתטי לאין ולחסר.
Marie Kondo, יועצת יפנית שמתמחה בארגון וסידור חללי מגורים, הביאה את אומנותה לדרגת שכלול כמעט מדעית, והיא מציגה בספרה המצליח 'סוד הקסם היפני' את 'שיטת קון מארי'. בהתאם לשיטה, אם הבית יסודר פעם אחת באופן הנכון, לעולם לא נצטרך לסדר אותו שוב.
חנות יפנית בשם Morioka Shoten מציעה למכירה כל יום רק ספר אחד. החנות מעוצבת בצורה מינימליסטית ומלאה בעותקים רק לספר אחד. לא אהבת? תחזרי מחר, יהיה ספר אחר… אם את יודעת יפנית כמובן 🙂
Adolf Loos טבע את הביטוי שהיה לקו המנחה של סטיב ג'ובס, מייסד המינימליזם בכל עולם הדיגיטל. הוא טוען ש"הדחף לקישוטיות זהו שיח תינוקות". אם לוס היה חי בימינו, הוא היה מתחלחל לנוכח המגמות העיצוביות הגובלות מבחינתו בפשע, ובטח לעומת חזונו לייצר עיר שכולה לבנה.
סטיב ג'ובס מספר שינק את השראת המינימליזם שלו מבית הוריו בקליפורניה.
לאחר מלחמת העולם השנייה, בתקופת השיקום וההתאוששות מהמשבר הכלכלי, התפתח באופן מיוחד הסגנון המקסימליסטי שהתבטא באותה עת בסגנון הפופ ('פופולרי'). זהו עיצוב להמונים, עיצוב בר השגה שפונה לכל שכבות האוכלוסייה ושם דגש על חיי היומיום ועל ההנאה הרגעית והחולפת, עם ביטוי של רגשות ומוחצנות. לא ניתן להאריך כאן על תקופות המקסימליזם שקדמו לתקופת המינימליזם כמו ארט דה קו וארט נובו, אך הן היו בהחלט קיימות גם קודם.
אנחנו רוצים גם קצת חמימות. בין שני הזרמים הקיצוניים האלו מתפתחת יותר ויותר תנועת ה-Warm Minimalism. זוהי בעצם אקלקטיקה הכוללת כ-70% מהקו המינימליסטי ומשלבת 30% של צבעים צורות וקומפוזיציות התורמות את חלקן ביצירת החמימות.
קים קרדשיאן רצתה לעצב את ביתה בסגנון מינימליסטי, אך העיצוב הזה היה יוצר דיסוננס בתקשורת בין האסטרטגיה שלה לחיי המשפחה והילדים. לכן היא בחרה במינימליזם החם.
הסרטון בפוסט הקודם בא לתאר את החגיגה בהשקת סדרת האייקונים החדשים ולא את השפה עצמה, המשתייכת לזרם המינימליזם החם.
מה יכול להיות יותר סימטרי, מרובע ומינימליסטי מהסמל של מיקרוסופט? זה מה שקורה כשמחליטים לצקת בו 30% של אורגניזם, צבעוניות. וואו. זה באמת מרגיש נפלא.
סרטון באדיבות ערוץ היוטיוב של Airtech Solutions
צבעים ניטרליים חמים.
מיקס של טקסטורות מאלמנטים טבעיים.
פרסונליות – אלמנטים עם סיפור אישי.
פריטים עם הילה וזוהר.
שימוש בטקסטורות וחומרים רכים.
בעוד המינימליזם הקיצוני סולד מכל תוספת וממהר להיפטר מכל סממן אישי אינדיבידואלי סנטימנטלי או גנדור קטן וממילא מותיר מרחב גדול בין היוצר למתבונן, המינימליזם החם יוצר מעט קרבה ואמירה אישית. זוהי גישה סגפנית פחות והיא מוסיפה משב של תנועה וחמימות.
מינימליזם הוא דרך חיים ופילוסופיה מנטלית של מיקוד במה שחשוב בחיים. זהו צמצום טוטאלי בדימוי החזותי.
טובי וייס says
לאאא זה כאילו אמאלהה. מושלםם!!