אלכסנדרה צוקרמן היא אמנית המתעסקת ברישום בעפרונות ובעפרונות ציבעוניים על נייר. אלכסנדרה הציגה כמה וכמה תערוכות בגלריה נגא, במוזיאון תל אביב, בביאנלה לרישום בירושלים, ובמוזיאונים בשטוקהולם, בריגה ובלטביה. בימים אלו מוצגת תערוכתה שדות פרחים בגלריה נגא, שבשיחה מרתקת עם האמנית שיתפה אותי במקורות ההשראה שלה לסדרת העבודות.
אלכסנדרה נכנסה לתהליך עבודה אינטנסיבי, ואפשר לומר עמלני. הרישום המרחף והעדין בנוי מפעולה שחוזרת על עצמה, שבה רשמה האמנית שורות אלכסוניות בתוך גריד שיצרה. הפעולה המדיטטיבית שמנקה את המחשבה, עזרה לאמנית למצוא שקט בתוך התקופה העמוסה של טיפול בתינוקת קטנה. את הסדרה התחילה משני הרישומים האלו, לאחר שאהבה את התוצאה, החליטה שהיא הולכת איתה עד הסוף, ויצרה באותה טכניקה עשרות רישומים שהפכו לגוף עבודה רחב.
כבר מתחילת דרכה האמנותית ניתן לראות דגמים שמופיעים במסגרת העבודות או שממלאים שטחים ברישום והופכים אותו לשטוח. בטכניקה הייחודית שהיא עובדת, היא מייצרת מרקמים שנותנים תחושה חומרית, כמו בד או שטיח. הרישום בעיפרון על הנייר מייצר אשליה של בד או רקמה. בתערוכה האחרונה "שדות פרחים" התמסרה לפטרנים בצורה טוטאלית, ושיחררה את הרישום לגמרי מנרטיבים, מייצוגים
של מקום, או ארכיטקטורה.
האמנית נולדה וגדלה עד גיל עשר ברוסיה, שם חיו בבית יחד עם המשפחה המורחבת. היא זוכרת שבמשך היום הנשים שבבית היו רוקמות ותופרות, ושהבית היה מלא בחוברות של בורדה. אלכסנדרה עוקבת אחר הפעולה הנשית והעמלנית, אך מבצעת אותה באופן שונה, באמצעות רישום. לתהליך הזה קוראים טרנספורמציה. העבודה העמלנית והידנית הופכת למעין פלקט, שכביכול נעשה ללא מגע יד אדם.
מקורות השראה נוספים הם עבודותיהם של האמנים אגנס מרטין וירמה בלאנק,
שבעבודותיהם המופשטות, חוזר על עצמו הפטרן.
בטכניקה הייחודית שהיא עובדת, היא מייצרת מרקמים שנותנים תחושה חומרית, כמו בד או שטיח. הרישום בעיפרון על הנייר מייצר אשליה של בד או רקמה.
